0

סקירה על הסדרה Undeniable

Posted by limormoyal@gmail.com on 27 בינואר 2015 in סקירות |
אנדנייבל היא ביי פאר סדרת הבייקרז הטובה ביותר שיצאה .
עדיין לא נתקלתי בספר בייקרז שהצליח לשאוב אותי לעולם של תת-התרבות המרתקת הזו כמו הסדרה הזו של מדליין שיין.כל הסמלים הוולגריים הופכים לאמנות, כל משפטי הזימה הגסים הופכים לשירה ארוטית, המשפחה המלאכותית הזו שמורכבת מאסופה של לבבות שבורים ונשמות פגועות מרגישה כמו חיק חמים שבא לך להתכרבל בו.
אני לא יודעת איך מדליין עושה את זה, איך היא הופכת כיעור ליופי בכמה מילים פשוטות I GUESS שזה מה שהופך סופר לסופר מצויין. מצער אותי לחשוב שיהיו מי שיקראו את הספרים האלה ויראו בהם לא יותר מרפש ספרותי, כי קל לטעות ולחשוב כך אם מתמקדים אך ורק בז'ארגון הקשה שמדליין בוחרת להשתמש, האלימות המילולית הקשה ולפעמים גם פיזית. אבל הרי לא מדובר במועדון הקריאה של קיימבריג' כאם במועדון של אופנוענים עבריינים, כך שלא ניתן להאשים אותה.זה לא המילים , זה מה שביניהם מה שהאנשים השרוטים האלה מרגישים וחושבים תחת המעטה הקשוח ואת זה היא יודעת לעשות טוב.
קשה לי להגיד עד כמה התיאורים שלה אודות MC (מועדון בייקרז) מדוייקים , אני לא מכירה את התרבות הזו למעט מה שאני קוראת בספרים ושם היא מצטיירת שונה במקצת בין הסופרים השונים. מעניין שדווקא אצל שיין התמונה היא קשה ואלימה יותר מאשר אצל סופרות אחרות אבל בו בזמן הדמויות הרבה יותר עמוקות, אינטליגנטיות ומלאות רגש.
לפני שאספר לכם קצת על מה הספרים אני רוצה להעלות נושא שהוא מאד בעייתי בספרים של מדליין ונשים רבות מסרבות לקרוא אותה בגלל זה ובמידה מסויימת של צדק (הן מפסידות אמנם הנאה צרופה, אבל מרוויחות את כבודן כנשים) אני משערת שבמקרה שלי ההדוניזם גובר על הכבוד המגדרי שלי.
אז כן כמו שניחשתם מדובר במעמד האישה (אם אפשר בכלל לקרוא לזה מעמד), נשים בתת התרבות הזו מתחלקות לשתי קבוצות עיקריות whores שזה כמובן כל הגרופיז המתלהבות שהן רכושו המיני של כלל המועדון וה old ladies שזה סוג של מערכת יחסים שדומה לנישואין רק בלי הפן המונוגמי שלהם (duh) זו אישה שחיה בבית רגיל, מחוץ למועדון שעושה לו ילדים ושהוא מכבד אותה (יחסית) ואסור לאף אחד מהאחים לגעת בה, אבל כמובן שלבייקר עצמו מותר לשכב עם מי שהוא רוצה וכמה שהוא רוצה .
נשים מנועות מלרכב על אופנוע משלהן אלא רק לרכב מאחור (למרות שיש מועדונים מתקדמים יותר שמתירים) אבל לא אצל מדליין.
בקיצור להיות פמיניסטית ולקרוא את הספרים האלה עשוי לגרום לקוראת להקרע בתוך דיסוננס קוגניטיני חסר תקדים (וזה נאמר מנסיון אישי) having said that ובשביל לא להרגיש רע עם העניין, אני מזכירה לעצמי נמרצות שזו תת תרבות מאד שוביניסטית ותודה לאל שאני לא חלק ממנה, וכפי שכבר ציינתי בהתחלה מדליין יודעת להפוך כל כיעור ליופי וגם עם המוטיב הבעייתי הזה היא מלהטטת במילותיה ככה שלא תצאו לשרוף חזיות.

אז עכשיו לתאכלס

אנדנייבל מתאר את היחסים בין דיוס ואוה שנפגשים לראשונה כשהיא בת חמש !!!!!! (כן כן זו לא טעות כתיב) היא מגיעה לבקר את אבא שלה ברייקרז איילנד יחד עם דודה, אבא שלה הוא הפרז (קיצור של פרזידנט) של מועדון mc בניו יורק ודיוס מגיע לבקר את אבא שלו שהוא הפרז של מועדון בייקרס ממונטנה.

 

"Name's Deuce sweetheart. My old man here is Reaper. It was nice talkin' with ya."

 

She put her tiny hand in his and he squeezed.


"Eva," she whispered. "That's my name and it was so, so great to meet you too."


He smiled.


She smiled. 


The rest is f*ckin' history. 

 

דיוס בן עשרים ומשהו כשהוא פוגש אותה לראשונה ומהרגע הראשון שהם נפגשים אווה מתאהבת בו. במהלך הספר הם נפגשים לפרקים במרוצת השנים, דיוס מטפס בסולם הדרגות עד למעמד של פרז של המועדון שירש מאביו, ואווה גדלה להיות הנסיכה של המועדון של אבא שלה. אבל הם לא שוכחים את החיבור ביניהם שניצת שוב ושוב בכל פעם שהם נפגשים עד אשר הבלתי נמנע קורה …

Mark Twain said,"The two most important days in your life is the day you were born and the day you find out why."

 

I don't remember the day I was born but I remember the day I found out why.


His name was Deuce.


He was my "why".


And this is our story.


It is not a pretty one.


Someparts of it are downright ugly.

 

But it's ours.
And because I believe everything happens for a reason,I wouldn't change a thing.

 

 

 

She is the daughter of Damon Fox, aka 'Preacher',who is the president of the Silver Demon MC (motor-cycle club).She was practically raised by all of the gang members,spoilt a lot and of course can wrap them around her little fingers.
הספר השני, אנביוטיפולי מתאר את מערכת היחסים האסורה בין דני הבת של דיוס לבין ריפר אחד מהחיילים הקשוחים והאלימים ביותר במועדון.ריפר ספג פציעה כמעט קטלנית מפרנקי (באנדנייבל) ששיסף לו את הפנים החזה והגב. כתוצאה מהפציעה הקשה ריפר נותר מרוטש ואיבד את עינו הימנית , בגיל 32 כשהוא מצולק נפשית ופיזית הוא הולך לאסוף את דני בת ה18 ממסיבת הסיום שלה, הערב הזה מתפתח בצורה בלתי צפויה, דני מפתה אותו ולמרות שהוא יודע שזה טאבו, שהיא צעירה מדיי, שהיא הבת של הפרז ושהיא טהורה הוא לוקח אותה.


"Writing this book beat my fucking ass, raped me, threw me down a flight of stairs, dragged me out into traffic, let me get smacked around by a couple of semis, then left me naked and bleeding in a sewer full of garbage." -Madeline Sheehan

לשכב עם הבת של הפרז זה גזר דין מוות וריפר יודע את זה וחושש שדיוס יהרוג אותו, הוא מחליט להסתיר את היחסים המתפתחים שלו עם דני מדיוס ולהחלטה הזו יש מחיר.

 



“Ours was the furthest thing from a picture-perfect romance; it was more of a car crash, a metal-bending, blood-splattered disaster that left no survivors, only bad memories and heartache.
But it was ours.
And because it was ours…I wouldn’t change a thing.”
הסדרה הזו היא אחת האהובות עליי ביותר , אני מחכה בקוצר רוח לפרק השלישי או לכל דבר אחר שהאישה הזו כותבת. 
אני מפצירה במי שלא קרא או נרתע או נמנע להתגבר על כל המחסומים ולקפוץ ראש לתוך היצירות המקסימות הללו 
 
רוצו לקרוא.
 
יש דבר כזה 10 כוכבים?
 
לימור מויאל

3>
 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Copyright © 2015-2019 לימור מויאל All rights reserved.
This site is using the Desk Mess Mirrored theme, v2.5, from BuyNowShop.com.

www.scriptsell.net