הביקורת של מיכל צ. אקשטיין

מרכבות באיילון
לימור מויאל

✳ קחו נשימה, עולים למרכבה✳

כל כך הרבה יש לספר ולשתף, אך היריעה קצרה מלהכיל.
עם זאת, ברגעים אלה, אני מרגישה, שלמרות החום ומיזוג האויר, מערכת הנשימה שלי יצאה לחופשה ויכולת הביטוי שלי עושה חניה, בנתיבי הלב. הלב שלי.?
כעת, הוא מכיל ומעכל, כל פיסת מידע על הרגישות, הפתיחות, האמת, האומץ והאהבה ללא תנאי, שזרמו אליו מבין דפי הספר. כמו מתוך נחל בו המים צלולים וזכים, הוא מכיל, פתוח, אוהב ומקבל מבלי לשפוט.
מצד שני..הוא כמו הנתיב הראשי באיילון, הוא תמיד שם. מלא ורבגוני, זורם יותר או זורם פחות, כמו החיים עצמם ומה שהם מביאים עימם.
אך בעיקר…יש בו מקום לכולם, באשר הינם.

הספר הזה, הוא ה"בן הבכור" , הוא הראשון שקראתי בקטגוריה שנקראת MM. או כמו שלימור אומרת…ג"ג.
גם לצמד האותיות האלה, יש משמעות נרחבת ומיוחדת במינה, כאשר המסר העיקרי הוא שלמות, אהבה ושפע על כל גווניו.?

הוא כתוב בצורה מופלאה, רהוטה וניכר בו הכבוד הראוי, לשפה העברית היפה, השנונה והמדוייקת.

הרגשתי שבו, לכל דבר ולכל אמירה ישנה משמעות עמוקה. מתנות קטנות
מתוך החשיפה, הפתיחות, האמת והקבלה.

מערכת היחסים המתוארת בספר, כל כך עדינה, היא טהורה ונעימה.
היא מעין ליטוף לשריר הלב? לאחר שנמתח עד קצה גבול היכולת.
היא מעין תרפייה לנשמה

הזמנתי את הספר, לפני שיצא לאויר העולם. לא מתוך סקרנות, אלא על פי צוו הלב
קראתי אותו שלוש פעמים והמשכתי לעלעל, עוד ועוד, בין הדפים,
כמורעבת למילים, לסיפור, לדמויות ולכל יתר הנפלאות.

כזו היא מערכת היחסים שלי עם ספר טוב, ממש טוב. אהבה אינסופית ש"חוק ההתיישנות" אינו חל עליה.
זהו ספר בלתי נשכח

ממליצה בחום מכל הלב והנשמה
וממתינה בקוצר רוח למרכבה הבאה.