כשניטשה ביקר בבלפור

את "מעבר לטוב ולרוע" ניטשה חיבר לפני קרוב ל- 150 שנה, וכבר אז הוא ניבא את המפגש הנפיץ בין טבע האדם ששואף לכוח לבין עקרונות הדמוקרטיה אשר מרסנים ועומדים בדרכו. התוצאה הבלתי נמנעת של ההתנגשות הזו היא סיאוב ושחיתות מוסרית וכלכלית.
בזמן שתועמלנים, כמו דר' אבישי בן חיים, מנסים להכשיר את מנגנוני השחיתות באמצעות תיאוריות סוציולוגיות רפות וספקולטיביות, האמת הניטשיאנית זוהרת כאור יקרות. היא עוברת כחוט השני ביחסם של דרי בלפור למגוון הכפופים להם, ומצביעה על דפוס מובהק ומתמשך.
אם ניטשה היה מבקר בבלפור, הוא היה מתבונן בנעשה, מגחך מתחת לשפמו העבות, ולוקח שאיפה מהמקטרת שלו בהנאה ובסיפוק. זאת משום שהכוח המשחית אותו הוא זיהה וניסח, מתגלם במלואו במציאות חיינו. שחיתות הרסנית, טען ניטשה, מתרחשת כשהשליט מתמכר לעוצמה שנגזרת ממעמדו, והוא מגייס את מוסר העבדים של הכפופים לו, לשרת אותו ואת צרכיו הפרטיים במקום את המטרות שבגינן הוא נבחר. העוצמה מומרת מנכונות למשול ולהיטיב, לתביעה לפולחן אישיות. אט אט השיח מוסט מהכלל אל הפרט, מעיסוק באידאולוגיה לעיסוק במנהיג, ומדמוקרטיה שבה נבחר הציבור אמור לשרת את בוחריו לעבדות מוחלטת של הבוחרים בשליט הנבחר.
מוסר עבדים – מה משותף לח"כים של הליכוד, לעובדות הניקיון בבלפור ולשופרות של הימין?
נתניהו תופס עצמו מנהיג מורם מעם. בעולם שלו אין איש שמשתווה לו, וכל מי שמעז להעלות על דל שפתיו שיש לו תחליף נחשב אויב מסוכן. הוא מקפיד מאוד להרחיק את עצמו מ"העבדים" – אותם ח"כים שעסוקים בהאדרתו ובטיהור שמו תוך השפלה עצמית מביכה. ככל שהם יותר מתכופפים עבורו, כך הוא מרחיק עצמו מהם. כך למשל הוא שכח את שמו של גדול סוגדיו ועבדיו, חבר הכנסת מיקי זוהר, וקרא לו בשוגג (האמנם?) מיקי כהן. הטעות הזו היא מניפסטציה של השפלה וזלזול מוחלט, מבלי שאפשר יהיה להאשימו בכך. נתניהו מקפיד לא להצטלם עם ה"עבדים" שלו, לא לפרגן להם יתר על המידה, ולא לתת את הרושם שהם יותר ממה שהם עבורו – עבדים. אלה שמסרבים לאמץ את מוסר העבדים מורחקים ממוקדי הכוח וממנעמי השלטון, וכולם יודעים שאדם ששואף להתקדם חייב לקבל על עצמו את מוסר העבדים, ולא הוא יתויג כאויב.
בעוד נתניהו יודע לקיים את מערך השליטה שלו באלגנטיות יחסית, רעייתו עושה זאת בוולגריות ואכזריות בלתי מידתית. גב' נתניהו, ע"פ עשרות עדויות של עובדיה במרוץ השנים, נוטה להשפיל ולהתעמר בכפופים לה. תיאורי ההשפלות של מי שעבדו תחתיה מבטאים אכזריות יצירתית וזעם מתפרץ ללא קשר לפונקציה שאמור למלא העובד תחתיה. שימוש בשמות גנאי כמו "מטומטמת", "סתומה" ו"טיפשה", לא נועדו לשפר את איכות הגיהוץ אלא להזכיר לכפוף את מעמדו הנחות בעולמה. הריחוק הפיזי וההתעללות הגופנית (מניעת מזון ודרישה להתאפקות מלגשת לשירותים של בני המשפחה) מצביעים על תפיסת עליונות כה עמוקה שיש לה היבטים ביולוגיים ממש. הביטוי הגרוטסקי ביותר של הבוז וההשפלה עלה בעדותה של סילבי גנסיה שתיארה כיצד גב' נתניהו דרשה ממנה לנשק את רגליה. ביטוי ציורי ואלים למה שדורש בעלה מעבדיו באופן מטפורי על בסיס יומי.
גם הבן, יאיר נתניהו, שותף למערך הזה. האדונות שלו, לתפיסתו, היא אינהרנטית מעצם היותו בנו של השליט. בעיניו, משפחתו היא מיקרו-מונרכיה בעלת זכות קדושה לשלטון, ובעלות טבעית על האמת והצדק. יאיר נתניהו אינו נדרש להוכיח הישגים, הוא לא צריך להיבחר, והוא לא טורח להתנצל או להסביר את מקור סמכותו. בדומה לאימו, הוא משוכנע שהוא זכאי לכבוד ולציות מעצם קרבתו המשפחתית לשליט, זכות שכוללת הענשה והוקעה של כל נתין שמסרב לאמץ את מוסר העבדים כנדרש. השופרות התקשורתיים שכוללים גם תועמלנים פסאודו-אקדמאים, סרים למרותו. אלה מהם שמפמפמים את אג'נדות ההסתה זוכים לעדנה ולקידום, אלה שמסרבים נענשים בחומרה.
בראש עמוד הטוויטר שלו נעוץ ציוץ בו מסביר הג'וניור מהו "עיתונאי ימני", מה מצופה ממנו כדי לקבל "הכשר" לימניותו כולל הוראות ביצוע, וכמובן הסנקציה למי שלא יציית.
בנוסף לברק רביד ושורה של עיתונאים נהדרים שפוטרו מערוץ 13, נמצא גם עקיבא נוביק, עיתונאי ימני מוכשר לכל הדעות, שכל חטאו בכך שבחר להיות ימני אידיאולוגי מבלי לכרוע ברך ולדברר את גדולתו וצדקתו של האדון. כך יעשה לאיש שלא מוכן לכרוע ברך.
אדון לא יכול להיות אדון אם אין לו עבדים, ועבדים אינם עבדים בהעדר אדון. מערכת היחסים הדיאלקטית הזו היא שמגדירה את זהות של האדם במארג הכוחות, ואדונות ועבדות אינן קודמת לה אלא נגזרת ממנה.
העבדים של בלפור, גם הישירים וגם העקיפים (המצביעים), הם שמשמרים את מוסר האדונים של נתניהו ומשפחתו. בניגוד לכל היגיון, דווקא הזלזול, ההשפלה, הביטול, ההתעלמות והעליונות, הם אלה שמאפשרים למשפחה הזו להמשיך לשלוט.
יום אחד, משפחת נתניהו תסתלק מחיינו, ועידן חדש יתחיל בישראל. נותר לקוות שמוסר העבדים שהתפתח וטופח פה במשך עשרים שנות שלטונו של נתניהו, לא יצמיח עלינו אדון חדש.