הגיגים

משכן הנשיא כתחליף למעשיהו

משכן הנשיא הוא לא מתקן לשיקום עבריינים, הוא גם לא תחליף לריצוי עונש מאסר ולא מקפיא מזדמן לערכאות משפטיות עבור נאשמים בפלילים. נדמה לנו שהדברים האלה הם בחזקת מובן מאליו, אלא שעבור רובנו היה זה מובן מאליו שנאשם בפלילים אינו יכול להתמנות לראש ממשלה, (ועוד אחרי שלושה הפסדים רצופים בקלפי), והנה כי כן, בראש ממשלתנו עומד הנאשם בפלילים בנימין נתניהו.

המלכודת המשפטית שאליה נקלע הנאשם מבלפור, איננה מותירה לו ברירות רבות. מי שטרח לקרוא את כתב האישום יודע שסיכוייו של הנאשם לזיכוי מלא בשלושת התיקים נגדו הם אפסיים. וגם הנאשם ופרקליטיו יודעים זאת, והם לא גילו זאת לאחרונה. הנאשם מודע היטב לחומר הראיות והיקף הנזק הפוטנציאלי שאוצרים מקורביו לשעבר ועדי המדינה נגדו בהווה. מדוע אם כן נתניהו אינו מפגין סימני דאגה ושאיפה להסדר טיעון? בתיק נגד שרה נתניהו, תיק פשוט בהרבה מתיקיו של בנימין נתניהו, לא ריחפה סכנת מעצר, ולמרות זאת בחרה המשפחה לעשות את המהלך הפרגמטי והמתבקש, ולחתוך הפסדים עם עסקת טיעון שתחסוך את המבוכה ואי הנוחות הנגזרת מקרקס משפטי ממושך.

עסקת טיעון היא אופציה אפשרית מבחינת נתניהו, אולם חלון ההזדמנויות שלו הולך ומצטמצם, בפרט בעודו מקפיד להחריף את עוצמת ההשתלחויות וההסתה שלו כנגד בית המשפט, הפרקליטות, היועמ"ש ותיכף גם השופטים עצמם.

הסיבה לכך פשוטה – לנתניהו יש פתרון טוב בהרבה. משכן הנשיא כתחליף למעשיהו.

הרעיון הזה לא חדש. למעשה, הוא חשב עליו מזמן, הרבה לפני הבחירות האחרונות ואפילו אלה שלפניהם.

מי שעוקב אחרי ההתנהלות של נתניהו בעשורים האחרונים מכיר שני מאפיינים בולטים אצלו – הוא אלוף בלמצוא פתרון אחד שמנטרל מקבץ של בעיות, והוא חושב 20 צעדים קדימה.

אמינותו המפוקפקת של נתניהו יכולה להיחשב כאחת ממגרעותיו הבולטות, אבל היא עשויה להתגלות דווקא כאחד מיתרונותיו, משום שבכוחו לנצל את העובדה שאף אחד איננו מצפה ממנו לומר את האמת או לעמוד בדברים שהוא מצהיר ומבטיח.

המשא ומתן לממשלה פריטטית בין נתניהו לבני גנץ התרכז ברובו בעניין אחד – כיצד לוודא שהרוטציה אכן תתממש, לאור העובדה שמדובר בחוזה שנחתם עם שקרן פתולוגי. מיטב המשפטנים גויסו למשימה ועשו לילות כימים בתפירת החליפה המושלמת לחתונתם של הזוג המוזר, ואולם חרף כוחה הרב של הלשון המשפטית, ידעו כולם עוד בשלהי המו"מ, שאין חוזה מורכב ומתוחכם ככל שיהיה, שהוא בלתי עקיף, כפיף ושביר כשמדובר בנתניהו. מנקודה זו ואילך אני מתארת נרטיב שהוא פרי דמיוני, ולמרות שזו תזה שאין לי קצה של ראייה להוכיח אותה, היא פשוט הגיונית כמו אפידורל בלידת תאומים. נתניהו, שמראש ידע שבית הנשיא הוא היעד המועדף עליו למימוש הימלטותו מציפורני החוק, שלף את קלף 'מאזן האימה' – הוא הציע לגנץ את מימוש הרוטציה תמורת משכן הנשיא.

למעשה, נתניהו הבהיר לגנץ שאת בלפור הוא יעזוב רק לטובת משכן הנשיא, משום שלמעשיהו אין לו שום כוונה להגיע (ואלה שתי האופציות היחידות שקיימות מבחינתו), ואם משכן הנשיא יינתן לו, הרי שבלפור והרוטציה מובטחים לגנץ. אני מנחשת שאם היה אפשר לפשט את הרעיון הזה למשפט אחד זה היה נשמע משהו כמו: "אם אתה לא סומך עלי שאצא בעצמי מבלפור, תדאג להוציא אותי משם בעצמך לכיוון בית הנשיא". מרגע שהעניין הזה הוסכם, כל מה שנדרש מגנץ וחבורתו זה לשבת בשקט ולתת לנתניהו להכין את הקרקע לקראת המהלך.

איך מהנדסים תודעה? בזה נתניהו אלוף הרי. הוא צריך להכין את דעת הקהל לקראת הפיכתו לנשיא, ולשם כך הוא ימשיך במסע ההסתה וההשתלחויות בגורמי מערכת המשפט ואכיפת החוק, הוא יעורר מהומות על בסיס יומי באמצעות חבורת עושי דברו, הוא יפעיל את אוחנה לחולל כאוס במשטרה והוא יטרלל את כל המדינה במשך חודשים רבים. בכל אותו זמן גנץ וחבורתו יאלצו לשבת בשקט ולספוג את האש מבוחריהם הנבגדים והזועמים (בצדק), כשהם מנועים מלהפריע לנאשם במסע ההרס שלו, היות שהם חלק מהתוכנית. ואז, כשהציבור יהיה עייף ומותש מהעיסוק הבלתי פוסק במשפט נתניהו, הוא יציע פשרה – הוא יפרוש מראשות הממשלה לטובת משכן הנשיא. הוא יתמנה לנשיא המדינה תוך שהוא "מוותר" על כוחו פוליטי, כך לפחות הוא ימכור זאת לציבור.

השופרות יספרו לנו שמגיע לו לפרוש בכבוד אחרי קריירה מזהירה כצ'רצ'יל הישראלי, הם יזמרו במקהלה שזו דרך מכובדת "לרדת" מכס ההנהגה בכבוד. אנשי מרכז שחוקים ופרגמטיים בעיני עצמם יאמרו ש'זה אולי לא אידאלי אבל עדיף מעוד שנים רבות של טרלול מערכות', ובכל מקרה מדובר בתפקיד סמלי בלבד (ממש לא, אבל תיכף נגיע לזה) ורק אנחנו, אלה שחיים בשמאל הערני והמודע נזדעק ונגיד לא. בשום אופן לא. משכן הנשיא הוא לא עיר מקלט לעבריינים.

חוק יסוד נשיא המדינה הוא מסמך משפטי רזה ושטחי שמגדיר באופן כללי למדיי את קווי היסוד של מי, מה ואיך. מנסחי החוק אי שם באמצע המאה שעברה, היו יסודיים לשעתם ומגה תמימים לשעתנו, הם לא שיערו בנפשם שיום יבוא ובמדינת ישראל יתייצב נאשם בפלילים, תוך כדי משפטו, ויחליט להעמיד את עצמו כמועמד לנשיאות, ולכן הם לא העלו בדעתם להציב מגבלה כזו בנוסח החוק. בדיוק כפי שלא סברו שנחוץ לקבוע מגבלה שקובעת שסוס לא יכול לכהן כנשיא. הנחת המובן מאליו של כל אדם סביר היא שסוס לא יכול לכהן כנשיא, בדיוק כפי שנאשם בפלילים בשלהי משפטו לא יכול לכהן כנשיא (או ראש ממשלה). אלא שכפי שגילינו לתדהמתנו בעתירה שהוגשה לבג"ץ נגד כהונת נתניהו כרוה"מ, מה שלא כתוב באופן מפורש כמניעה מפורשת בחוק, לא ניתן לאכיפה. בית המשפט העליון פסק פה אחד ובהרכב של 11 שופטים, וקבע מפורשות שתפקידו לא לחוקק חוקים אלא לפרש אותם במקרים של אי בהירות. אז מה עושים? ובכן, הבה נתקן את חוק יסוד נשיא המדינה ונציין בו את המובן מאליו: שלתפקיד נשיא מדינה, דווקא בשל היותו תפקיד סמלי, אסור שיתמנה אדם שנאשם בפלילים או אדם שהורשע בפלילים ונושא קלון. מאוד פשוט ומתבקש, ואפילו לא מדובר בחוק פרסונלי.

כדי להעלות תיקון כזה להצבעה לא נדרש רוב מיוחד, אפשר להעביר את התיקון הזה ברוב רגיל, ובכנסת הקודמת מירב מיכאלי אף ניסתה לקדם אותו. אלא שכאן נכנס הדיל הסודי של גנץ ונתניהו 'משכן הנשיא תמורת בלפור'. גם אם הצעה כזו מהאופוזיציה הייתה מצליחה לעבור את הוועדה המסדרת בראשות הליכוד ואת יריב לוין כיו"ר הכנסת (מה שלא סביר במצב הבלתי נסבל הנוכחי), הסיכוי שחברי כ"ל יתמכו בתיקון הזה, בהינתן מארג הכוחות בממשלה, שואף לאפס. לחברי כ"ל יש את כל הסיבות (בעיניהם) לבעוט את נתניהו למעלה לעבר משכן הנשיא, כדי להבטיח לעצמם את קיום הרוטציה. גם לחברי הליכוד לא תהיה שום בעיה לציית למנהיג העוצמתי שלהם, בהינתן שאין בחוק יסוד נשיא המדינה כל מניעה מנשיא מכהן להמשיך ולתפקד כיו"ר המפלגה ממנה הוא הגיע. נתניהו ימשיך לנהל את המפלגה ביד רמה תוך שמירה על האינטרסים של אלה שנאמנים לו ומצייתים לדרישותיו.

בחירת הנשיא מתקיימת בהצבעה חשאית אמנם, אולם כשרוב חברי הכנסת חפצים באותה תוצאה, כל אחד מסיבותיו הוא, עניין החשאיות פוגע בשקיפות ובאינטרס של הציבור. החשאיות הזו היא שתסלול  את הדרך של שרה ובנימין נתניהו למשכן הנשיא, ואם אנחנו בונים על בג"ץ שיעצור אותם, אז לא למדנו דבר.

נתניהו כנשיא לא יסתפק בלחלק תעודות הצטיינות לחיילים ביום העצמאות, או לנאום בכותל ביום הזיכרון, הוא ידאג להמשיך לנהל את הליכוד דרך פרוקסי שיוציא לפועל את דרישותיו (אוחנה?) ואט אט יוודא שחוקים שמרחיבים את סמכויותיו כנשיא, עוברים בכנסת תוך איום מתמיד על חברי כ"ל בפירוק הממשלה (גוש הימין עדיין יהיה רוב מוחץ בקואליציה הפריכה הזו). מה שנקבל זה לא נשיא סמלי, אלא פוטין על ספידים תחת חסינות מהותית ודיונית לשבע שנים עם אופציה. נשיא שמעליו רק אלוהים ותחתיו כל השאר כולל שלטון החוק, העיתונות החופשית, הטייקונים ובעצם כולנו. נקבל נשיא נרקיסיסט, מגלומן ועם עוצמה בלתי מוגבלת כמעט, כשבכוחו להחליט את מי לרדוף ואת מי לחון.

אסור לתת לזה לקרות!

פורסם ב"הארץ" במדור דעות ב- 30.5.2020

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *