הגיגים

גם אני רוצה פטור ממס הכנסה

 

גם אני, כמו עצמאים רבים, נפגעתי כלכלית במשבר הקורונה. גם אני נאלצת לשלם את מסי כחוק חרף המצב הקשה, ואפילו על המענק הזעום שקיבלתי בגין הפסדי אני נדרשת לשלם מס הכנסה. אולי זו הסיבה שהתרעמתי מששמעתי שלראש הממשלה שלי לא מתחשק לשלם חוב למס הכנסה. ואם לשפוט לפי כמות התגובות הנזעמות שריצפו את הרשתות החברתיות, כנראה שאני לא לבד.

בנימין נתניהו, אזרח ישראלי אמיד לכל הדעות שאינו סובל מהעדר משאבים, מסיבה כלשהי מסרב לשלם את חוב פרטי למס ההכנסה. אם תהיתם מדוע, אז התשובה הופיעה בציוץ שלו בטוויטר בו ניסה נתניהו לכנות "חוב" מסים סטנדרטי בשם "קנס" תוך שהוא מאשים את ערוץ 13 שפרסם את הידיעה בפייק-ניוז. התחבולה הלשונית וההשתלחות בשליח נועדו ליצור אשליית רדיפה, כאילו כוחות רשע מסתוריים החליטו להשית על האדם הפשוט והצנוע ביבי, תשלום הזוי ובלתי מוצדק כחלק ממאמצי הרדיפה וההתעמרות בו. אלא שתוקפנות וטענות לרדיפה לא משנים את העובדה שמדובר בחוב מס הכנסה, שנגזר מהתשלומים השערורייתיים ששילם הציבור בגין אחזקת הווילה היוקרתית והמאוד פרטית שלו בקיסריה. אותו מעון פרטי שמזה שנים אחזקתו שואבת מיליונים מהקופה הציבורית כשסימני שאלה רבים, ושלל פרשיות מביכות קשורות בו. מבקר המדינה לשעבר יוסף שפירא שבחן את הוצאות האחזקה של משפחת נתניהו בשנים 2009-2013, התבטא בחריפות על ההוצאות הפרטיות של הנתניהוז, עלות שלדעתו "לא עולה בקנה אחד עם עקרונות היסוד של מידתיות, סבירות, חסכון ויעילות" – ארבע מילים שהמשפחה הזו לא ממש מכירה. כך למשל, בשנת 2013 שילמנו כ-8500 ₪ בחודש על ניקיון הווילה בקיסריה שבקושי חיים בה.

ההטבה המופרכת הזו בדמות פטור מתשלום מס שנתניהו תובע לעצמו, הצליחה להרגיז אפילו את גדולי סנגוריו. נכון לרגע כתיבת המאמר, מיקי זוהר הוא ה"אמיץ" היחיד שיצא להגן על הבוס, ובראיון מטורלל על גבול הקומי שנתן בגל"צ טען זוהר שהווילה בקיסריה (זו שעל אחזקתה כאמור, שילם הציבור מיליונים), כה מוזנחת ורעועה שמדובר בסכנת נפשות לשהות בה. אני באמת תוהה – אם מדובר בנכס שחרף המיליונים שהושקעו באחזקתו והשבחתו לאורך שנים, עדיין מהווה סכנה תברואתית עד כדי איום חיים, למה לכל הרוחות הוא לא מוכר אותו ומשחרר את הציבור מהנטל המעיק הזה?

למעט מיקי זוהר, כל שאר השחקנים מהאגף הימני מילאו פיהם מים, ומה הפלא? הרי אפילו הם, השופרות, השרים והח"כים הנאמנים לו ביותר משלמים את מסיהם כחוק, ולא באים בטענות או בדרישות לציבור כשנשרפת להם נורה או כשהמים בבריכה שאין להם זקוקים לחיטוי וחימום.

קשה לחשב כמה עולה לנו משפחת נתניהו, רבים ניסו אך זו משימה כמעט בלתי אפשרית לנוכח ההסתרה המתמשכת של הונו הפרטי, אל מול ההוצאות הרבות שנגזרות משלטונו הן בעקיפין והן במישרין. חשוב להדגיש שאת הוצאות האחזקה, שלא לומר ההשבחה על הווילה היוקרתית של משפחת נתניהו בקיסריה אנו משלמים כבר שנים בלי שאף אחד שואל או מעדכן אותנו ובהעדר שקיפות מינימלית. את מעט המידע שיש בעניין הצליחה לקושש אך בקושי התנועה לחופש המידע, וגם זה אחרי בקשות חוזרות ונשנות ורק עד לשנת 2015.

קשה לחשוב על סיבה אחרת לסירובו העיקש של נתניהו לחשוף פרטים על הונו, למעט הסתרה מכוונת מעין הציבור. שהרי קשה יהיה להצדיק דרישה לתרומות עבור הגנה משפטית ופטורים על מסים, כשהציבור יודע שאתה מיליונר עתיר נכסים. הרבה יותר פשוט לשלוח פודל תורן לתקשורת שיספר לציבור כמה קשה לחיות עם שכר נטו של 18 אלף ₪, תוך השמטה מכוונת של המיליונים שעולה רמת החיים הנהנתנית של משפחת המלוכה. אם מישהו במקרה לקה באופטימיות, וציפה שמבקר המדינה מתניהו אנגלמן, המתנה שלא מפסיקה לתת, יחקור כמתבקש את נושא הצהרת ההון החמקמקה, לבטח התאכזב. ממתי למבקר מדינה אכפת מאמון הציבור, מטוהר המידות, ממנהל תקין ומשקיפות? במיוחד על רקע שלטונו של רוה"מ נאשם בפלילים ובעיצומו של משפט על שחיתות. הטרגדיה היא שלא באמת ציפינו, כי מראש ידענו שהמינוי הזה נועד לשרת את בוראו.

נתניהו מצדו טוען נמרצות כי הוא אינו שונה מקודמיו ודרישותיו מידתיות שלא לומר צנועות. כדי לבסס את הנרטיב השקרי הזה, אחד משופריו בערוץ 20 אף הגדיל לעשות ויצא בתחקיר סנסציוני שבו נחשפה חיבתו של אהוד ברק לבייליס, גלידה ועוגיות. הביביסטים לא התרשמו מהאיוולת הזו ואפילו הג'וניור לא טרח לשתף. השוואות הזויות וטיעונים מגוחכים מעין אלה מכונים בעגת האינטרנט "וואטאבאוטיזם" ומאפיינים שיח פופוליסטי של טוקבקיסטים מתלהמים ולא של מנהיגים (למעט אולי טראמפ שלא נולדה פרקטיקה שיחית נחותה ופופוליסטית שהוא יפספס). הניסיונות העקרים של נתניהו לנרמל את דרישותיו החזיריות באמצעות השוואה לראשי ממשלה קודמים, רק פועלות להעצים ולחשוף את הפער העצום בינו לבין קודמיו בתחום ההוצאות. כך למשל, כשאהוד ברק התגורר בבלפור, אשתו דאז ובנותיו לא זכו לאבטחה אישית, ועל מעונו הפרטי לא יצאו מיליונים על אחזקה שוטפות. גם אהוד אולמרט העיד שלא קיבל הוצאות לאחזקת ביתו הפרטי בזמן שהתגורר בבלפור וילדיו הבוגרים לא חיו אתו. למעשה, מאז קום המדינה ילדיהם הבוגרים של ראשי ממשלה מעולם לא התגוררו בבלפור. הם גם לא זכו לנהגים ולמאבטחים ולא חיו חיי מותרות בבית שרד שבו כל הוצאות מחייתם חלים על הציבור. כולם, עד משפחת נתניהו. אגב, גם לא זכור לי מקרה שראשי ממשלה לפני נתניהו ביקשו להשית את המסים הפרטיים שלהם על הציבור.

דרישותיה של משפחת נתניהו בגין הוצאות מחייה הן מופרזות וחסרות תקדים. ואולם העובדה שהציבור נושא בעול ההוצאות הפרטיות הללו לא הספיקה לו, ובקיץ 2018 בהליך חקיקה מהיר במיוחד, אושרה הצעת החוק לתיקון מס הכנסה שפוטר את נתניהו מתשלום מס הכנסה על הוצאות אחזקת ביתו הפרטי בקיסריה. המהלך ההזוי הזה מגלם סטייה בוטה מעקרון יסוד בדמוקרטיה של נשיאה שוויונית בנטל המסים. אך כמו תמיד, כשצצות כל כך הרבה חזיתות להילחם בהן, גם החקיקה הזו עברה שלוש קריאות תחת קול ענות חלושה של ציבור עייף, מיואש וכנוע. כתוצאה מהחוק הזה, נתניהו פטור למעשה מתשלום מס הכנסה על הוצאות האחזקה של הוילה בקיסריה החל מינואר 2018, אך מה באשר לשנים שלפני כן? שהרי החוק אינו חל בדיעבד. כך קרה שנתניהו נדרש לשלם את חוב מס ההכנסה שנצבר בשנים 2013-2018. אבל נתניהו החליט שהוא לא רוצה לשלם. האמת היא שאני לגמרי מבינה אותו, זה הרי נורא מבאס לשלם מסים, ואולי באמת הגיע הזמן להיפטר מהחובה המעיקה הזו. במיוחד עכשיו כשרובנו נאנקים תחת קשיים כלכליים ובקושי רב מצליחים לשלם את הוצאות מחייתנו. מה, לא?

תחת תחושת התסכול והכעס גמלה בלבי החלטה – אם לביבי מותר לדרוש ויתור על תשלום מסיו אז למה שלא יוותרו גם לי? וכך, כמו אזרחים ישראלים רבים, פניתי גם אני במייל לרשות המסים וביקשתי בנימוס המתחייב להחזיר לי תשלומי המס עד סכום של 600000 ₪ ששילמתי עד לשנת 2018, או לחילופין לערוך מחדש את שומות המס שלי בהפחתה של 600000 ₪. אני סה"כ דורשת בדיוק מה שדורש ראש הממשלה. כמובן שדאגתי לציין שהבקשה שלי לפטור נובעת מעיקרון השוויון שהוא נר לרגלינו בדמוקרטיה נאורה. אני בטוחה שנתניהו ישמח לשמוע שגם אני מתנגדת לאכיפה בררנית, ואין לי ספק שהוא יבין את הדרישה הצודקת שלי להשוואת הזכויות.

ראוי לציין שפנייתי לרשות המסים טרם נענתה, אבל אני אופטימית ויש לי את כל הזמן שבעולם להשיג צדק לעצמי ולשאר האזרחים.

במאבק הצודק הזה יש רק שתי אפשרויות – או שהוא ישלם כמו כולנו, או שכולנו לא נחדול מלשלם כמותו. 

פורסם ב"הארץ" במדור דעות ב- 8.6.2020

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *